מה הבדל בין אמפתיה לניצול?
במהלך עבודתי השגרתית במרכז רפואי גריאטרי שמאכלס את כל הרצף הגריאטרי החל מדייר תשוש, סיעודי עד שיקום נתקלתי במקרה שאפשר ללמוד ממנו וברצוני לשתף אתכם.
התקבל אלינו לשיקום מטופל צעיר בן 55 לאחר אירוע מוחי שקטע לו את רצף התפקוד בחיים, המטופל היה עם פוטנציאל רב ומודעות למצבו ועם הרבה מוטיבציה להתחיל בטיפולים בריפוי בעיסוק, אני הייתי נמרץ לא פחות, לאחר תקופה לא מבוטלת שאנחנו מקבלים מטופלים עם פוטנציאל שיקומי נמוך, הנה יש לנו "מציאה" ולי לא היה ספק שאני משקיע בו את מיטב יכולותיי.
במהלך שני הטיפולים הראשונים שנועדו להערכה ראשונית והיכרות נוצר קשר טיפולי, ההפתעות התחילו בטיפולים הבאים כאשר התחלתי לראות סימפטומים שלא כל כך מובנים לי כמו ירידה חדה בתחושה, יכולת טונוס תקינה והיעדר בעיות קוגניטיביות או תפיסתיות.
עם התקדמות ההתערבות וחשיפת אינפורמציה מהצוות הרב מקצועי התמונה התחילה להשתנות, ולאט לאט הגעתי להבנה שהמטופל שעומד מולי ואשר גיליתי כלפיו אמפתיה ורצון עז לטפל בו, מרמה אותי, מתחזה ומקצין בכדי ל"לקט" כסף מהביטוח הלאומי.
הדילמה העיקרית שאני נמצא בה כיום האם להמשיך באותה המתכונת ולטפל לפי הפרוטוקולים שלמדתי למרות שמדובר באדם שמתחזה או לשנות מעקרונות הטיפול המסורתיים ולהפגיש את המטופל בהתמודדות עזה עם האמת!
בשל ההתלבטות והדילמה האתית, החלטתי לחזור ולעיין בקוד האתי של הריפוי בעיסוק בו מצאתי מענה דרך העיקרון שקשור לידע ורמה מקצועית:
"המרפא בעיסוק יפנה את מקבל השירות לשירותים נוספים, או שבעצמו ייוועץ בהם, כאשר נדרש ידע שלא בתחום התמחותו או ידיעתו".
בשלב זה העברתי את השרביט לפסיכולוגית שבמקום, שדרך התערבות על בסיס התנהגותי הצליחה להחזיר את המטופל לתפקודו הקודם ולשחררו לקהילתו בזמן קצר.
מכאן הסקתי שיש דגשים אחרים בטיפולים עם אנשים עם מוגבלויות מלבד המגבלה הפיזית שאם אדע לזהות אותם ולהפנות לגורם המתאים זו הינה ההתערבות הטיפולית היעילה ביותר.
אדהם כיאל
מרפא בעיסוק T.L.C
מתלבטים מה מתאים לצרכים שלכם ?
מוזמנים לשיחת אבחון והכרות עם נציגי הרשת. בשיחה נציג בפניכם את האפשרויות השונות ולאור מצבו של בן המשפחה שלכם נמליץ על השיבוץ המוצע.