שמחת חיים בגיל השלישי

בגיל השלישי אפשר להסתכל לאחור בתחושה של סיפוק על מה שהשגנו.

לברך על היש ולהתברך בו.

למצוא אחיזה ומשענת ולשאוב נחת מהילדים, מהנכדים, ומי שהתמזל מזלם- מהנינים.

שמחת חיים בגיל השלישי נובעת בין השאר מהיווכחות לדעת כי היו משמעות וטעם לחיים מלאי מעש והם עודם משמעותיים. 

שמחת חיים בגיל השלישי היא שמחה על הדברים הפשוטים שבחיים.

על ההנאות הקטנות, על היכולת ליהנות מהם.

העונג שגורמת המשפחה המורחבת, המפגשים האנושיים אשר בהם "בכל פגישה מקרית פורחת איזו תכלת", כמאמר המשורר.

שמחה בבית אבות

באופן טבעי או פרדוכסלי, דווקא בבית אבות יש מי שחשים שמחה ביתר שאת, אודות לסביבה התומכת, לפעילויות המגוונות, להיכרות עם אנשים חדשים.

שמחה יכולה לנבוע גם מהתגברות על קשיים ומראייה חיובית של החיים, חרף הקשיים שבהם, הפרידות, האובדניים.
אפשר להעשיר ולגוון את החיים בבית האבות ובכך לגרום ולעודד שמחת חיים. 

פעילות חווייתית מהנה, הרצאה משעשעת, סרט טוב, מפגשים ספונטאניים, מלות עידוד, כל דבר עשוי לתרום לשמחת החיים.

חצי הכוס המלאה

חצי הכוס המלאה אינה תלויה במצבה האובייקטיבי של הכוס ובכמות הנוזל בה אלא מהפירוש האישי, מהרצון ומהיכולת לראותה חצי מלאה ואף יותר.

שמחה היא בחירה.

היא רצון.

שמחה נובעת ממעשה.

מתנועה.

מפעילות המפעילה את הגוף ואת הנפש גם יחד.

פעילות מובנית, בעצימות נמוכה ובינונית, עשויה לשפר באופן מדהים את התפקודים המוטוריים והקוגניטיביים, את הזיכרון, את חוזק השלד והשרירים, את הקואורדינציה.

כאשר אנשים בגיל השלישי חשים כי הם מתפקדים היטב, ודאי יש לכך השפעה על שמחת החיים שלהם.
שיטות שונות (כגון שיטת אלבאום) שבה עובדים באופן מודרך ומדוד עם הגוף, מגלים, על ידי תחושה, כי הגוף מהווה מנוף להעצמת הפוטנציאל האישי ובתוך כך מחולל שמחת חיים ואף מפעיל את תהליך הריפוי הטבעי של הגוף.

אין מתכון לשמחה

חיים בשמחה הם חיים מרגיעים ומספקים.

שמחה אינה מחייבת התעלמות מהקושי, ודאי לא מכאב וצער, אבל היא מקלה על ההתמודדות עמם.

היא מניעה תהליכים גופניים ונפשיים המאפשרים ראייה חיובית ואופטימית של החיים על אף המכאובים הבלתי נמנעים בהם.
בבתי אבות, לרבות בתי אבות סיעודיים, אנשי הצוות הטיפולי מודעים לחשיבות החיוך והצחוק כגורמים לשמחה וכמעצימים אותה, כמו גם שימוש בהומור. אין מתכון לשמחה.

אין לה "רצפט" אבל כל אדם חד ויודע מה משמח אותו ומה הם הגורמים לדעיכת השמחה ואף לגריעתה מחייו.

שילוב של מודעות עצמית לחשיבותה של השמחה כגורם ריפויי מן המעלה הראשונה לגוף ולנפש יחד עם עשיית דברים משמחים- בין אם מובנים וסדורים, כגון הפעילויות בבתי אבות- ובין אם ספונטאניים ועידוד חשיפה לגורמים מעוררי שמחה הוא השילוב הטוב, המתבקש והמועדף ליצירת שמחה ולשימורה בכלל ובגיל השלישי בפרט.