חשיבות הפעילות אצל הקשיש הסיעודי

יתרונות העמידה וההליכה הטיפולית אצל הקשיש היושב בכסא גלגלים:

• אוורור ריאתי-בניגוד למצבי שכיבה וישיבה – מצב עמידה מאפשר אוורור ריאתי מוגבר ועוזר במניעת דלקות ריאה, הוצאת הפרשות הריאה ושיפור במידה וקיימת בעיה ריאתית.
• הפעלת המערכת הקרדיו וסקולארית-שיפור בזרימת דם בגפיים התחתונות.
• הפעלת המערכת הלימפטית-פעולת השרירים בגפיים תחתונות גורמת להחזר לימפטי, ספיגה והורדת בצקות.
• עמידה והליכה מאפשרים זקיפות ויישור עמוד השדרה.
• מניעת קונטרקטורות (קיצורים) של מערכת הרקמות הרכות (שרירים וגידים) ובכך שמירה על טווחי תנועה תקינים במפרקים.
• הורדת טונוס (מתח שרירים גבוהה שהוא תוצאה של מצבים נוירולוגיים שונים כמו אירוע מוחי ומחלת הפרקינסון) ע"י נשיאת משקל ועמידה.
• (הוכח במחקרים רבים כי נשיאת משקל תורמת רבות לנירמול הטונוס)
• הפעלת מערכת העיכול- עמידה והליכה משפרים את תהליך העיכול, פליטת גזים מיותרים ממערכת העיכול וגירוי להפרשת צואה – מניעת עצירויות.
• מניעת פצעי לחץ – אוורור והורדת הלחץ ממרכזי נשיאת המשקל בישיבה ובשכיבה (העכוזים והסקרום) ושיפור מצבם של פצעים קיימים.
• שיפור והגדלת כוח שרירים בגפיים תחתונות.
• שיפור מצב רוחו של הקשיש – העמידה וההליכה שהם פעילות פיזית, בניגוד לישיבה והשכיבה הממושכים, משפרים ומעלים את עירנותו ומצב רוחו של הקשיש.
• שיפור הקשר בין הקשישים למטפלים – פעילות מטופל-מטפל משפרת הקשר ומאפשרת שיחה.

סקירה ספרותית

ד"ר דניאל דליות (בית רבקה) מצטט במאמריו שני מחקרים בנושא:

1. מחקר שבוצע בארה"ב שמשתתפיו היו קשישים בריאים ועצמאיים, החיים בקהילה, שהיו מאושפזים במחלקות פנימיות עקב דלקת ריאות או דלקת בדרכי השתן (שתי הסיבות השכיחות ביותר לאשפוז קשישים מהקהילה).
   החוקרים ניסו לבדוק מדוע קשישים שהיו עצמאיים בתפקודם לפני אשפוז בבית חולים, מתקשים לחזור לתפקודם הקודם לאחר אשפוז או לא חוזרים אליו כלל והאם ניתן לשייך את הירידה התפקודית בעקבות אשפוז, לשכיבה הממושכת בבית החולים וחוסר ההתניידות במחלקה?
   במעקב אחר קשישים מאושפזים במחלקות גילו כי רק 4% מהם התהלכו במסדרונות המחלקה.
   היתר, בילו את אשפוזם בשכיבה מרובה או ישיבה על כורסא.
   בוצעה התערבות: קבוצת מאושפזים אחת המשיכה לנהוג כדרכה ללא התערבות חיצונית.
   עם הקבוצה השנייה בוצעה פעילות יזומה של הליכה בליווי או תמיכה של מלווה או מקל הליכה במסדרון המחלקה מס' פעמים ביום.
   התוצאה: הקבוצה הראשונה – המאושפזים ששכבו וישבו רוב האשפוז, חזרו לביתם בתום האשפוז והתקשו לחזור לתפקודם הקודם זמן רב.
   לחלקם הייתה ירידה תפקודית בלתי הפיכה.
   הקבוצה השנייה – המאושפזים שהתהלכו במסדרונות, חזרו לביתם ותוך זמן קצר של מס' ימים חזרו לתפקודם הקודם שלפני האשפוז.

   האמריקאים הגדירו זאת: "המגיפה הבלתי מוכרת של חוסר ניוד קשישים במהלך אשפוז".

2. מחקר שבוצע בישראל בבית רבקה, עם קבוצת קשישים סיעודיים יושבי כסאות גלגלים, שפגיעתם התפקודית לא אפשרה להם עמידה, ובשל כל נזקקו לעזרה מלאה של צוות המטפלים בביצוע המעברים (מעבר כסא גלגלים-מיטה ולהיפך).
   קשישים אלו הועמדו במיטת עמידה-tilt 5 פעמים בשבוע למשך 12 שבועות.

   רוב מבין 13 הקשישים שהשתתפו במחקר שיפרו בצורה מהותית את יכולת העמידה שלהם, ביצעו מעברים עם עזרה חלקית ותוך עמידה, שיפרו את כוח השרירים ברגליים וחלקם אף חזר להליכה טיפולית.

לסיכום:

העמידה וההליכה הם כלי טיפולי חשוב במטרתנו לשפר את תפקודם הפונקציונאלי של הקשישים הסיעודיים ואת איכות חייהם.

ישנם עוד הרבה אופציות להתעמלות אצל הקשישים.

אם הקשיש גר בביתו וצריך להגיע לבית האבות או לכל מרכז תומך אחר לביצוע שיקום, טיפול או רק כדי לשמור על אורח חיים בריא, ישנם שירותי הסעות קשישים מבתי אבות רבים לבית הלקוח וחזרה, או ממכונים המתמחים בשיקום קשישים.

כתבה: טלי נייברג -B.P.T. מנהלת שרותי פזיוטרפיה בבתי האבות צומת סביון והוד השרון
מאי 2011