זקנה והעתיד במספרים

בעבר, הארכת תוחלת החיים נחשבה למשימה כמעט עתידנית, כזאת שייקח זמן רב להגיע למצב שבו אנשים מאריכים חיים יותר מהקודמים להם במאות הקודמות.

היום אפשר לומר בוודאות מלאה שהצלחנו בכך.

יותר ויותר אנשים מגיעים לשיבה ברחבי העולם, וכמעט מדי שבוע מתפרסמים נתונים על קשישים שהגיעו לגיל מאה ואף עברו אותו.

למעשה, התחזית היא שמגמה זו תתרחב עד כדי כך שבקרוב בני 90-100 יהיו רבים יותר מבעבר.

אלא שאליה וקוץ בה.

זקנה בעולם המודרני הולכת והופכת מורכבת מאוד, עד כדי כך שמצבם של זקנים רבים מידרדר, גם בגלל התפרקות מבנה החברה המסורתי שבה משפחות דאגו לדורות הקודמים וטיפלו בהם.

כשיותר ויותר משפחות מתפרקות יש גם יותר אנשים שחיים לבד עד סוף ימיהם, אם מבחירה ואם מכורח.

כמה אנשים זקנים יש, בעצם?

כבר כמה שנים ידוע לרשויות המצב הדמוגרפי של האוכלוסייה והן עוקבות אחריו משום שלכך יש השלכות רבות על תחומים רבים: תעסוקה, כספי המוסד לביטוח לאומי, ההון הנצבר בקרנות הפנסיה, מצב מוסדות הבריאות המתמודדים עם מטופלים גריאטריים וכן שלל נושאים נלווים כמו דיור.

נכון לשנת 2013, אחוז בני ה-65+ בישראל עובר את ה-10%, כלומר קרוב ל-900,000 איש.

מהם כ-60% נשים.

מכלל אוכלוסייה זו, כ-31.5% גרים לבדם במשק הבית שלהם.

נתון זה אומר שמדובר בשיעור ניכר של אנשים שבשלב זה או אחר יזדקקו לעזרה, גם אם לא בהכרח סיעודית, משום שברור שיכולת האנשים לסייע לעצמם הולכת ופוחתת.

עוד עולה מכך שאחוז ניכר מהאנשים אינו נהנה מרמת חיים שיכולה להיות לו שני בני הזוג היו מכניסים הכנסה כלשהי למשק הבית, מה שאומר שיותר קשישים חשופים לעוני ומצוקה כלכלית.

מכיוון שהם אלה שמועדים יותר ללקות בבעיות בריאות או תאונות הנובעות גם מתחזוקה לקויה ותנאי חיים לא טובים, ברור גם הצפי לגידול שיעור הנזקקים לטיפולים רפואיים או לסעד כלשהו במהלך חייהם, לתקופה מוגבלת או לכל החיים.

דבר זה מנבא עומס רב מאוד על מערך הגריאטריה כולו.

העתיד הכלכלי העגום

אולם לא רק מערכת הבריאות צפויה להתקשות לעמוד במשימה.

הגידול באוכלוסיית הקשישים מחייב היערכות כספית הן מצד המדינה והן מצד האנשים עצמם.

היום לא נהוג לחסוך לפנסיה יותר מעשרה אחוזים בקירוב, ולפי כל החישובים האקטואריים אנחנו צועדים לקראת משבר של קרנות הפנסיה שלא יוכלו להתמודד עם הקצבאות שייאלצו לשלם לאורך זמן רב יותר, ולא בטוח כלל שהיקף נכסיהן יעמוד בנטל.

זה גם מצריך במידה רבה מחשבה מחודשת על גיל הפנסיה.

השפעה חברתית-תרבותית

מצד אחד, שיבה היא סימן ליישוב הדעת ולחכמת הגיל שאפשר רק ליהנות ממנה.

אולם המבנה החברתי המנוכר שאנו חיים בו, צפוי להגביר את תופעת הבדידות שממנה סובלים קשישים רבים, מה שבוודאי אינו מיטיב לבריאותם ויוצר תסכול בקרב אנשים רבים.

מכאן נובע הצורך לא רק בסובלנות והכלה גדולות יותר אלא גם בכוח אדם מיומן לגיל זה שיוכל להוות תחליף מסייע לעת זקנה.