הרגע שבו האהבה דורשת לשחרר: למה מעבר לבית אבות אינו "נטישה"

ההחלטה להעביר הורה דמנטי (תשוש נפש) למוסד היא אולי הקשה ביותר שתקבלו בחייכם. רגשות האשם הם עצומים. אבל המציאות מוכיחה: טיפול ביתי בחולה דמנציה הוא משימה בלתי אפשרית לאדם אחד, ואפילו לעובד זר. המעבר לבית אבות טנדר לאבינג קר מאפשר לכם לחזור להיות הילדים האוהבים, במקום הסוהרים המודאגים. כאן ההורה מקבל ביטחון, חברה וטיפול שאי אפשר לספק בבית.

המלכודת של "הבטחתי שאף פעם לא אשים אותו בבית אבות"

רבים מאיתנו הבטיחו להורים ברגע של בריאות שלעולם לא יעבירו אותם למוסד. אך האם ההורה התכוון שתקריבו את חייכם, את הזוגיות שלכם ואת הבריאות שלכם? האם הוא רצה לשבת בבית סגור מול טלוויזיה עם עובד זר שלא דובר את שפתו? דמנציה משנה את חוקי המשחק. מה שההורה צריך עכשיו זה ביטחון, גירוי קוגניטיבי וסבלנות אינסופית – דברים שקשה מאוד לספק בבית 24/7.

הסכנה שבטיפול ביתי בתשושי נפש

• בדידות חברתית: גם אם יש מטפל, אין חברה. הדמנציה מחמירה בבדידות.
• שחיקת המטפל העיקרי (Burnout): בני משפחה שמטפלים בהורה דמנטי מדווחים על אחוזי דיכאון וחרדה גבוהים.
• בטיחות: סטטיסטית, רוב התאונות, הנפילות והבריחות מתרחשות בבית, שם אין השגחה מקצועית רציפה.

ב-TLC אתם לא "מוסרים" אותו, אתם "משכנים" אותו

כשאתם בוחרים במחלקה לתשושי נפש של טנדר לאבינג קר, אתם בוחרים להעניק להורה איכות חיים. אתם בוחרים במקום שבו יחגגו לו יום הולדת, ישירו איתו שירים שהוא אוהב, ויקשיבו לסיפורים שלו (גם אם הוא מספר אותם בפעם העשירית באותה שעה). התפקיד שלכם משתנה: אתם כבר לא צריכים לריב איתו על מקלחת או תרופות. אתם באים לבקר, לחבק, להביא עוגה וליהנות מרגעים של חסד.